הלכה: הוֹרוּ בֵית דִּין כול'. נֶ֗פֶשׁ כִּי תֶֽחֱטָ֤א. אַחַ֛ת תֶּֽחֱטָ֥א. בַּעֲשׂוֹתָהּ תֶּֽחֱטָ֥א. הֲרֵי אֵילּוּ מִיעוּטִין. הַתּוֹלֶה בְעַצְמוֹ חַייָב וְהַתּוֹלֶה בְבֵית דִּין פָּטוּר׃ בְּכָל אַתָר אַתָּ מַר. מִיעוּט אַחַר מִיעוּט לְרַבּוֹת. וָכָא אַתָּ מַר. מִיעוּט אַחַר מִיעוּט לְמָעֵט. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב מִיעוּט אַחַר מִיעוּט אַחַר מִיעוּט.
Pnei Moshe (non traduit)
שנייא היא. הכא דכתיב ג' מיעוטין ולא אמרינן מיעוט אחר מיעוט לרבות אלא בשני מיעוטין ותו לא:
בכל אתר את אמר. והא קי''ל בכל מקום אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות והכא אמאי את אמר דאלו מיעוטין אחר מיעוט למעט הן:
התולה בעצמו. חד מיעוטא אתא למעט התולה בב''ד והכי דרשינן נפש כי תחטא מעצמה התולה בעצמו חייב לאפוקי התולה בב''ד:
גמ' נפש כי תחטא. כתיב בחטאת יחיד ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה וגו' ודריש לה בת''כ פרשתא ז' להאי תחטא אנפש ועל אחת ועל בעשותה והרי אלו ג' מיעוטין:
משנה: 1a הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲבוֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה וְהָלַךְ הַיָּחִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג עַל פִּיהֶם בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה עִמָּהֶן בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה אַחֲרֵיהֶן בֵּין שֶׁלֹּא עָשׂוּ וְעָשָׂה פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בְבֵית דִּין. הוֹרוּ בֵית דִּין וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ אוֹ תַלְמִיד שֶׁהוּא רָאוּי לְהוֹרָייָה וְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶם בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה עִמָּהֶם בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה אַחֲרֵיהֶם בֵּין שֶׁלֹּא עָשׂוּ וְעָשָׂה הֲרֵי זֶה חַייָב מִפְּנֵי שֶׁלֹּא תָלָה בְבֵית דִּין. זֶה הַכְּלָל הַתּוֹלֶה בְעַצְמוֹ חַייָב וְהַתּוֹלֶה בְבֵית דִּין פָּטוּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
והלך. היחיד לאחר שטעו וחזרו ועשה על פיהם וזה אין מצטרף עם רוב הציבור לפי שלאחר שנודע להם עשה זה:
מתני' הורו בית דין. ועשו רוב ציבור על פיהם. וידעו שטעו וחזרו בהן. מהוראתן:
זה הכלל. לאתויי מבעט בהוראה שאין דרכו לעשות על פי הוראת ב''ד ועכשיו עשה לא מפני שסמך על הוראתם אלא שנדמה לו בדעתו שהוא כך ה''ז חייב שהתולה בהוראת בית דין הוא שפטור:
הרי זה חייב מפני שלא תלה בב''ד. ואע''ג דזה מזיד הוא שהרי ידע שטעו ואע''פ כן עשה כדבריהם ומזיד לאו בר קרבן הוא אפ''ה משכחת לה כגון ששגג וחשב מצוה לשמוע דברי חכמים ולעשות על פי ב''ד ואע''פ שהם טועים:
בין שעשו. ב''ד ועשה זה עמהן או אחריהן בין שלא עשו הב''ד כלל והוא עשה על פי הוראתם ה''ז פטור והב''ד חייבין שההוראה תלויה בב''ד ואין מביאין קרבן אלא על שגגת הוראה ולא על המעשה והמעשה תלוי בקהל:
שוגג על פיהם. שהיתה השגגה על פיהם ולאפוקי היכי שלא היתה על פי הוראת הב''ד כגון שהורו שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו שזה הוא על פי שגגת עצמו ולא על פי ב''ד וחייב:
והלך היחיד ועשה. מתני' ר' יהודה היא דאמר יחיד שעשה בהוראת בית דין פטור. ואינה הלכה אלא כרבנן דאמרי יחיד שעשה בהוראת ב''ד חייב ועד שיהו העושים על פי ב''ד רוב יושבי ארץ ישראל אע''פ שהן שבט אחד או רוב השבטים ואע''פ שהן מיעוט הקהל מיושבי ארץ ישראל ואז בית דין מביאין פר העלם דבר של ציבור כלומר הציבור מביאין בשביל הב''ד והעושים על פיהם פטורין:
מתני' הורו בית דין לעבור. שאמרו לעם מותרים אתם לעשות זה ובדבר שחייבין על זדונו כרת כדתנן בפרק דלקמן:
רִבִּי חַגַּיי שָׁאַל לַחֲבֵרַייָה. מְנַיִין לָאוֹכֵל בִּרְשׁוּת שֶׁהוּא פָטוּר. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא חוּלִין וְנִמְצֵאת תְּרוּמָה שֶׁהוּא חַייָב. מַה בֵּין הַמַּחֲזִיק בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא כֹהֵן וְנִמְצָא יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא פָטוּר. אָֽמְרִין לֵיהּ. מִן הוֹרָיוֹת בֵּית דִּין. אָמַר לוֹן. אוֹף אֲנָא צְרִיכָה לִי. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא חוֹל וְנִמְצֵאת שַׁבָּת שֶׁהוּא חַייָב. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא פֶסַח וְנִמְצָא שְׁלָמִים שֶׁהוּא פָטוּר. אָֽמְרִין לֵיהּ. מִן הַשּׁוֹחֵט בִּרְשׁוּת. אָמַר לוֹן. אוֹף אֲנָא צְרִיכָה לִי. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא מוּתָּר 1b וְנִמְצָא אָסוּר שֶׁהוּא חַייָב. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא חֵלֶב וְנִמְצָא שׁוּמָּן שֶׁהוּא פָטוּר. לֹא אָֽמְרוּ לֵיהּ כְּלוּם. אָמַר לוֹן. נֵימָא לְכוֹן מִינָּן. א֚וֹ הוֹדַ֣ע אֵלָ֔יו חַטָּאת֖וֹ וְהֵבִ֨יא. אָעַל רִבִּי יוֹסֵי. אָֽמְרִין לֵיהּ. קַשִׁי לוֹן הָדָא מִילְּתָא. אָמַר לוֹן. וְלָמָּה לָא אַגִּיבְתּוֹנֵיהּ מִן הָדָא א֚וֹ הוֹדַ֣ע אֵלָ֔יו חַטָּאת֖וֹ וְהֵבִ֨יא. אָֽמְרִין לֵיהּ. חַגַּיי קְשִׁיתָהּ חַגַּיי קִיַימְתָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
רב חגיי שאל לחברייה. גרסינן להא בריש פ''ח דתרומות אמתנ' האשה שהיתה אוכלת בתרומה וכו' וכן כהן שהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה ר''א מחייב קרן וחומש ור' יהושע פוטר ושאל ר' חגיי מ''ט דר' יהושע דפוטר ומנלן לאוכל ברשו' כזהו בטעות הוא שהוא פטור וכי מה בין זה לשוגג בתרומה שכסבר שהוא חולין ואכלה שחייב ומה בין זה שהיה כסבור שהוא כהן ונמצא ישראל דאמרת שהוא פטור עכ''פ אכילתו בתרומה בטעות היתה וליהוי כשוגג דעלמא:
אמרין ליה מן הוריות ב''ד. כלומר מהוריות ב''ד למדנו דבר זה דלא דמי שוגג באכילה עצמה שכסבור שהיא מותרת דבכה''ג הוא דחייבה התורה בקרבן כגון שכסבור על חלב שהוא שומן וכן נמי כסבור שהוא חולין ונמצאת תרומה דבהא הוא דמחייב קרן וחומש לאפוקי היכא דלא שגג באכילה עצמה שידע שהוא חלב ואכל עפ''י הוראת ב''ד דפטור מקרבן והכי נמי בידע שהיא תרומה ואכל בשגגת עצמו שכסבור שהוא כהן ומותר לו לאכלה דהויא דומיא דהוראת ב''ד וכה''ג לאו שוגג מיקרי לענין חיובא דקרבן וכן לחיובא דקרן וחומש בתרומה:
אמר לון אוף אנא צריכא לי. כלומר עוד קשיא לי חדא הא דלקמיה ומתוך כך נמי קשיא לי היא גופה כדמסיק ואזיל:
מה בין שוחט בשבת. סבור שהוא חול ונמצאת שבת דהוי שוגג וחייב בקרבן ומה בין סבור שהוא פסח ונמצא שלמים ושחט בשבת שהוא פטור לר' יהושע כדתנן בפ''ו דפסחים ושאר כל הזבחים ששחטן בשבת לשם פסח אם אינן ראוין לפסח חייב הוא לכ''ע דלא היה לו לטעות שזה כשר לפסח אלא ששחט בהעלם שבת או שלא ידע דשאר זבחים אסור לשחטן לשם פסח והוי העלם מלאכה ואם ראוין הן לפסח וכסבור שהוא פסח ונמצא שלמי' רבי אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ומה בין זה לשוחט בהעלם שבת:
אמרין ליה מן השוחט ברשות. מהאי טעמא הוא דפטור שהרי ברשות מצוה שחט שכסבור שהוא פסח וקסבר ר' יהושע טועה בדבר מצוה פטור הוא היכא שעושה מצוה כגון זה שהקריב קרבן דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין הן:
אמר לון אוף אנא צריכה לי. והיא גופה מעיקרא קשיא לי דלדבריכם האומר מותר לאו שוגג הוא לענין חיוב קרבן. וה''ג כמו שהוא בתרומות. מה בין סבור שהוא שומן ונמצא חלב שהוא חייב מה בין סבור שהוא מותר ונמצא אסור שהוא פטור. ושם ג''כ נתחלף בדפוס וכתיב שהוא אסור ונמצא מותר וטעות הוא. וכלומר ומאי טעמא דאמריתו באומר מותר כי הכא דסומך על הוראת ב''ד שהוא פטור וכן גבי פסח ומאי שנא בכסבור שהוא שומן ונמצא חלב דחייב:
לא אמרין ליה כלום. לא השיבו לו כלום על זה ואמר לון נימא לכון אנא מנין דכתיב או הודע אליו חטאתו והביא ורישיה דקרא אשר לא תעשינה בשגגה ואשם או הודע וגו' ודרשינן השב מידיעתו חייב על שגגתו יצא זה שאפי' יודע אינו פורש. והכי מסיים לה בהדיא בתרומות. שזה האומר מותר אינו שב מידיעתו הוא וכן זה שסומך על הוראת ב''ד אע''פ שהוא יודע שחלב הוא אינו שב מידיעתו הוא:
עאל ר' יוסי. נכנס אח''כ ר' יוסי לבית המדרש ואמרו לו שנתקשו בדבר זה ששאל להן רב חגיי אמר להם ולמה לא השבתם לו מן הדא או הודע וכו' כדלעיל ואמרו לו כבר רב חגיי בעצמו שהקשה לנו זה היא קיימה ותירצה מן דרשת מקרא זה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source